רש"י על קידושין ע״ז ב:ט״ז

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על קידושין ע״ז ע״ב:י״ד רש"י על קידושין ע״ז ע״ב:י״ז »

1 קידושין פתח ↗

אָמַר רָבָא: מְנָא הָא מִילְּתָא דַּאֲמוּר רַבָּנַן ״אֵין חֲלָלָה אֶלָּא מֵאִיסּוּר כְּהוּנָּה״? דְּתַנְיָא: לֹא יֵאָמֵר גְּרוּשָׁה בְּכֹהֵן גָּדוֹל וְתֵיתֵי בְּקַל וָחוֹמֶר מִכֹּהֵן הֶדְיוֹט, וַאֲנָא אָמֵינָא: הַשְׁתָּא לְכֹהֵן הֶדְיוֹט אֲסוּרָה, לְכֹהֵן גָּדוֹל מִיבַּעְיָא? לָמָּה נֶאֶמְרָה: כְּשֵׁם שֶׁחֲלוּקָה גְּרוּשָׁה מִזּוֹנָה וַחֲלָלָה בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט, כָּךְ חֲלוּקָה בְּכֹהֵן גָּדוֹל.

2 רש"ש על קידושין פתח ↗

רש"י ד"ה כשם שחלוקה כו'. ללמדך כו' לוקה עליה אף משום גרושה. משמע דאיסור גרושה בא עליה בסוף ואף שאינו איסור מוסיף וכ"כ לעיל בע"א בד"ה והרי אלמנה "וכן זונה כו' שבא כו' ללקות משום חללה" ובזה י"ל קצת מה שגמגמתי על הרע"ב ברפ"ג דמכות וא"כ פליגא על הברייתא דלעיל זינתה ונתחללה כו' א"ח אלא אחת. ונ"ל דההוא תנא מוקי להאי לא יקחו דכתיב בגרושה להא דדרשינן ביבמות פד ב ללמד שהאשה מוזהרת ע"י האיש. וגרושה דכתיבא בכ"ג הוא בכדי למיסמך אחריה חללה ללמד שאין חללה אלא מאיסורי כהונה עי' מהרש"א. ובזה י"ל קצת מה שתמהתי ע"ד התוס' בב"מ ל ב ע"ש דהם כתבו אליבא דהאי תנא דלחלוקה קאתי:

16 לכ"ג מיבעיא - מהדיוטותו נאסרה עליו:

17 כשם שחלוקה גרושה מזונה וחללה - האמורות אצל כהן הדיוט שייחד לה לאו לעצמה ואשה גרושה מאישה לא יקחו ויקרא כ״א:ז׳ ללמדך שאם זונה וחללה וגרושה היא לוקה עליה אף משום גרושה כך חלוקה בכ"ג אע"פ שנאמרו לו בו בלאו אחד:

« רש"י על קידושין ע״ז ע״ב:י״ד רש"י על קידושין ע״ז ע״ב:י״ז »